היום, במבט לאחור אני מוכרחה להודות שלא כל כך הבנתי מה זה בלוג ואת המשמעות העמוקה הכרוכה בלהיות בלוגרית, המחויבות לבלוג דורשת אהבה לבלוג ומעל לכל זמן!(שלרוב לא היה ברשותי) תחזוקה שוטפת: כתיבה רצופה, פרסום הבלוג, מענה למגיבים... בקיצור עבודה שלמה.
בתחילת השנה נאמר לנו לפתוח בלוג, תגובתי הראשונה הייתה: "בלוג? לא בבית ספרי!" התלבטתי קשות ולבסוף החלטתי להציע הכנת מתכונים עם ילדים. אני אינני חובבת בישול וגיליתי שאני מגיעה למטבח רק שאני עם ילדיי, לכן מצאתי לנכון לשתף אתכן בחוויותי האישיות (והמעטות) והמהנות.
בבלוג הראשון קיבלתי 3 תגובות ולא הגבתי וכך גם בבלוג השני. בבלוג השלישי קיבלתי 6 תגובות והבנתי שגם אני צריכה להגיב לחברותיי וכך היה. בהמשך הציעה לי נילי מור להחליף את התוכן לנושא אקדמי בד בבד הוטל עלינו לכתוב בבלוג חוות דעת על מאמרים שונים, כך שנושא הבלוג שונה בעל כורחי.
הבלוג עזר לי להתוודע לעולמן האישי של הבנות הלומדות יחד איתי. אלמלא הבלוג לא הייתי זוכה להכיר את הצד ה"אחר" שלהן.
לפי מודל חמשת השלבים של ג'לי סלומון (2002) המתאר את חמשת השלבים אותם עובר הלומד, הבחנתי שאני התנסיתי בשלושת השלבים הראשונים. בהתחלה ניתנה לנו האפשרות לפתוח בלוג ולהחליט במה הוא יעסוק, בהמשך הגבנו באופן חופשי אחת לשנייה ובהמשך הבלוג שינה את ייעודו והחלנו להגיב לממשימות השונות שניתנו לנו: לקרוא מאמרים ולשתף את כולם בחוות דעתנו למאמר.
לסיום, לאחר החשיפה לבלוג אשקול בחיוב להשתמש בו עם תלמידיי!
